english
מאמרים / רפואה סינית / הבסיס הביוכימי של האקופונקטורה ההוליסטית
הבסיס הביוכימי של האקופונקטורה ההוליסטית
תרגום ותוספות – יוסי קיטרו
הרפואה הסינית מוגדרת כאומנות ההחדרה של מחטים בנקודות ספציפיות בגוף, המפוזרות על מערכת של מעברי אנרגיה – מרידיאנים ומהווה רשת סבוכה בכל הגוף. עקבות לשימוש באקופונקטורה העתיקה נמצאו בתחריטים מתקופת האבן בסין. כאשר אבנים מחודדות וסכיני אבן שימשו להפגת כאב וריפוי מחלות. המכשירים נקראו בתקופה העתיקה של שושלת חאן (206 – 220 לפנה"ס) "bian" המילון לניתוח תווים, הסיני - Analytical Dictionary of Characters "Shuo Wen Jie Zi" מגדיר את התו "bian" כאבן לריפוי מחלה. מאוחר יותר הוחלפו האבנים בקיסמי במבוק או במחטים מגולפות מעצמות בעלי חיים. לאחר מכן, בתקופת הברונזה, שהיא תקופת שושלת שאנג, עם הצטברות הידע ביצור מתכות, הוכנו המחטים ממתכת אשר יכולה היתה להעביר גם חשמל וצ'י. דבר זה הוביל למיפוי ערוצי האנרגיה - מערכת המרידיאנים בגוף.
אקופונקטורה נשארה עלומה יחסית, במערב, עד שנת 1974. המקרה שהביא לפרסום הרפואה הסינית בכלל והאקופונקטורה בפרט, כך היה. כתב של "הניו-יורק טיימס" בשם גיימס רסטון, שהיה אחד מבין הכתבים שליוו את הנשיא ניקסון בביקורו ההיסטורי בסין, ובאותו ביקור חלה, ג'יימס, הסתבר שיש לו דלקת תוספתן – appendicitis ויהיה עליו לעבור ניתוח להסרת התוספתן - appendectomy . עד כאן אין שום דבר מוזר בסיפור. הדבר שהקפיץ את כולם במערב היה הדיווח שלו שאת הניתוח הוא עבר בהכרה מלאה ושהניתוח בוצע תחת אילחוש והרדמה מקומית.... בעזרת אקופונקטורה!!!. מאחר והסיפור תפס כותרות במערב, ניסו רופאים להסביר את התופעה כ"אפקט הפלאצבו". תופעת אפקט הפלאצבו הינו כאשר בניסוי מסתבר ש-30% מחולים אשר משתתפים בניסוי תרופתי מדווחים על הטבה או הרפאות, בזמן שבלא ידיעתם הם קיבלו תרופת דמה עשויה מאבקת סוכר ולא את "תרופה האמיתית". המשמעות שביכותינו להפעיל מנגנונים ריפוי במידה ואנו מאמינים בזה, ללא תלות בתרופה כזו או אחרת. כך שהרופאים סברו שהכתב כל כך רצה להאמין ביכות האילחוש של האקופונקטורה על שהוא יכול היה לעבור את הניתוח ללא הרדמה "אמיתית". אך לא כך היא. מכיוון שבמחקרים בחיות מעבדה נערכו ניסויים באילחוש והדבר עבד בדיוק כמו שעבד על הכתב שעבר את הניתוח, וכידוע, חיות אינן מסוגלות להפעיל מנגנון אוטסוגסטי (שיכנוע עצמי) שמטרתו אילחוש. על כן המסקנה שהאילחוש בעזרת האקופונקטורה עבד אצל כתב ה"ניויורק טיימס" המסכן בזמן כריתת התוספתן, באותה מידה שעבד בחיות המעבדה שאולחשו.
למרות המאמצים להוכיח את יעילות האקופונקטורה, מדענים מערביים לא יכלו להבין איך זה עובד. הם אולי יכולים להוכיח שזה עובד אך אינם מצליחים להבין איך זה עובד.
התיאוריה הביו-כימית
רוב המחקרים במערב סובבו סביב האפקט האילחושי - analgesic והקלת הכאב של האקופונקטורה. אומנם האקופונקטורה יעילה בהקלה על כאב ועובדת ב- 70-80% מהמקרים, שזה הרבה יותר מאפקט הפלאצבו, דבר המוכיח כי אין זה אפקט פלאצבו שיעילותו רק ב-30%. הדבר השני שמוכיח שאין זה אפקט פלאצבו עם שיכנוע עצמי – אוטוסוגסטיה, מכיוון שרופאים וטרינרים טיפלו בבעלי חיים באקופונקטורה ביעילות, וכפי שידוע בינתיים, לבעלי חיים אין מערכת הפעלת אוטוסוגסטיה. עוד עובדה הסתברה, בעבודתו של דר' ברוס פומרנץ, מאוניברסיטת טורונטו, שעסקה באפקט האנלגסטי של האקופונקטורה, הוכיח כי הפעלה אקופונקטורה על תאי עצב עטופי מיאלין, שלחו אימפולסים דרך חוט השידרה אל המוח האמצעי ואל ההיפופיזה – הפיטויטריה ההיפותלמוס בדיאנספלון במוח. מחקר ניאורולוגי שנערך בשנות ה70' המאוחרות של המאה הקודמת הראה על שחרור טבעי של אנדורפין, במוח כתוצאה מאקופונקטורה. האדורפין נקשר אל הרצפטור האופיאטי – הרצפטור הקושר את האופיום אל מערכת העצבים ובזאת מפסיקה כאב. בעזרת האקופונקטורה משתחרר בטא-אנדורפין מהיפופיזה – היפותלמוס אל זרם הדם ואל נוזל עמוד השדרה - cerebral spinal fluid - CSF ונוצר אפקט האילחוש. אפקט האילחוש מושג על ידי מניעת אותות הכאב להגיע למוח. פומרנץ גילה כי בחולדות, לאחר טיפול מקדים בתרופה בשם Naloxone אשר גורמת לחסימה הקשרים האופיודיים, ועל ידי כך ניתן למנוע השפעות לוואי מצריכת ייתר של אופיום וסמים ממשפחת הקוקאין והרואין. Neloxone חסמה את האנדורפינים אשר שופעלו על ידי האקופונקטורה. הוא הבין שמנגנון השיפעול של אנדורפינים בעזרת אקופונקטורה הינו המנגנון מאחורי הקלת כאב בעזרת הדיקור.
פומרנץ התעניין גם בסטימולציה והמניפולציה החשמלית על הדיקור. תהליך הנקרא אלקטרו-אקופונקטורה. הוא גילה שיש הבדל בין סטימולצית אות חשמלי בתדר נמוך ובעוצמה חזקה לבין האפקט של אות בתדר גבוה ובעל עוצמה נמוכה.
חיבור המחט למחולל אותות בעל תדר נמוך עם עוצמה יחסית גבוהה, גרמה לאפקט אילחושי שהיה איטי אך התמשך לאורך זמן והיה לו אפקט מצטבר. על כן טיפולים חוזרים בסוג זה של אותות, היה להם יתרון אצל חולים שסבלו מכאב כרוני.
אות בעל תדירות גבוהה ועוצמה יחסית נמוכה גרמה לתהליך אילחוש מהיר אשר הינו טוב לכאב אקוטי אך הוא אינו נשאר לטווח ארוך ואין לו אפקט מצטבר.
בגופנו קיימים יותר מ-100 חומרים שהם נאורוטרנסמיטרים ונאורואנדוקריניים. כשהאנדורפינים מהווים רק קבוצה אחת מהם. לפיכך תהייה לנו הרבה עבודה לבחון את שחרור הכימיקלים והאפקט של הדיקור עליהם.
התיאוריה הביו-מכנית - Biomechanical theories
תאוריה זו צריכה להוכיח את קיומם של המרידיאנים בגוף. המרידיאנים הם מערכת ההובלה של הצ'י אל המערכות והאיברים הפנימיים. את התאוריה הזו פתרו שני החוקרים הצרפתיים דר' קלוד דראס ודר' פייר דה-ורנג'ול, כאשר הזריקו למספר אנשים, איזוטופ רדיואקטיבי שהוא יוני מלח טכנטיום, פעם בנקודת דיקור ופעם בנקודה אקרעית שאינה נקודת דיקור. במהלך הניסוי עקבו אחר צורת ההתפשטות של החומר בעזרת מצלמת גלי גאמא. הסתבר שבכול האנשים שלקחו חלק בניסוי נצפתה אותה תבנית. כאשר החומר שהוחדר לגופם דרך נקודת דיקור, ההתפשטות הייתה תוך כשש דקות בהתאם למרידיאן המיוחס לנקודת הדיקור המוזרקת, ואילו כאשר חזרו על הניסוי על מנת לבדוק שאין זו התפשטות בכלי דם או לימפה, החדירו את החומר בנקודה שאינה נקודת דיקור ונמצאת בסמוך לכלי דם ונימי לימפה. התוצאה הייתה פיזור החומר בהתאם לתבנית פיזור של החומר הרדיואקטיבי, זאת אומרת הפיזור מנקודת ההזרקה, החוצה בתבנית מעגלית.
ב – 1975, חקר דר' ליו יק (Dr. Liu YK) נקודות דיקור הסמוכות לעצבים מוטוריים. הוא הבחין שנקודות דיקור ממוקמות בהתאמה באזורים בהם יש ריבוי עצבים מוטוריים של מערכת השרירים והשלד, ובמיוחד באזורים בהם יש דחיסות גדולה של סיומות העצבים קרוב לפני השטח. כמו כן נמצאו בנקודות אלה מקבצי אשכולות עטופים של רצפטורים של מערכת העצבים האוטונומית.
דר' וואטארי, לקח את המחקר של דר' ליו, צעד אחד קדימה. ופרסם את מחקרו, בנובמבר 1987, בסין. במחקרו זה הוא מצא שמבחינה היסטולוגית (תורת הרקמות), נפח הדחיסות של נקודות דיקור ביחס לכלי דם גדול פי ארבעה מזה של עצבים, ופי 1.4 ממבנים פקעייתים. המסקנה משני מחקרים אלה היא, שמבחינה ביומכנית, מרידיאנים ונקודות הדיקור בגוף מגיבים לסטימולציה, בהגדלת נפח ודחיסות.
תיאוריית הביו-אלקטרומגנטיות - Bio-Electromagnetic Theories
המדע היה מודע כבר זמן רב לאותה תופעה חשמלית בגוף, שנקראת "הזרם של הפציעה" "Current of Injury" .
תופעה זו מתרחשת כאשר הגוף עובר פציעה טראומטית ואפילו הקלה שבקלות, הגורמת אפילו נזק מיקרוסקופי בעור. כאשר העור מנוקב, כמו במקרה של דיקור במחט אקופונקטורה, תהייה זליגה חשמלית של יונים אל רקמת העור בסמוך למקום הפציעה. נוצרת תגובה הדומה לטעינה חלשה של סוללה. זרם חשמלי זה של הזליגה נקרא – "זרם הפציעה", וידוע כממריץ תגובת ריפוי מהתאים הסמוכים. עדין עובדה זו אינה מסבירה כיצד מקבלים את אותו אפקט בעזרת "דיקור ליזר", ששם אין פציעה ממשית. אך אולי חדירת הלייזר גורמת לגוף להגיב לחדירת ליזר כחדירת גוף זר הגורם לפציעה.
המוליכות החשמלית של נקודות דיקור ידוע מזה כמה עשורים, בזכות עבודתו של נאקאטאני בשנות ה-50' ושל דר' רוברט בייקר בשנות ה-70'. שניהם בדקו את מרידיאני המעי הגס - Large Intestine, ומעטפת הלב – Pericardium. הם מצאו שנקודות על פני מרידיאנים אלה הראו מוליכות חשמלית גבוהה בצורה משמעותית, מאשר המוליכות החשמלית באזורי העור הסמוכים לנקודות ושאינן נקודות דיקור.
בשנת 1986 המדען הגרמני פריץ-אלברט פופ והביולוג הסיני שאנג-לין זהאנג, פיתחו מודל שנקרא – " היפוטזת ההרכבה של גלים חופפים" - "Standing Wave Superposition Hypothesis". במחקר מנסה להסביר את ההקרנה ההולוגרפית של גוף האדם, בכפות הרגליים והאוזן החיצונית. בעצם הם איברים סומטוטופים, שגוף האדם מוקרן עליהם כמו הולוגרמה. באפרקסת האוזן ההולוגרמה המוקרנת היא של עובר השוכב במהופך בתוך הרחם, רגע לפני היציאה אל אוויר העולם. במחקר הם מנסים להסביר את האנומליות – החריגות במוליכות החשמלית הגבוהה או ההתנגדות החשמלית הנמוכה של נקודות הדיקור ביחס לסביבה, והתקשורת ההדדית בניהן.
מודל זה הנקרה – מודל זהאנג – פופ, מראה כי הגוף מורכב מסודיום ופוטסיום וכד' יחד עם עוד רכיבים בעלי מטען יוני אנאורגני כמו חלבונים ו-DNA אשר מואצים בעזרת קרינה אלקטרו-מגנטית, בהתאמה לתאוריה הפיזיקאלית הקונבנציונאלית.
המודל בודק את תופעת ההתאבכות הגלים החשמליים בגוף, כתוצאה מאורכי גל שונים. בדיקת התנהגות המרידיאנים ונקודות הדיקור בהתערבות בונה של שילובים שונים במשרעת – אמפליטודת הגלים. בנקודה זו העור נמצא במוליכות חשמלית גבוהה. המוליכות הגבוהה תלויה בשדות החשמליים הפנימיים אשר נוצרים מהתאבכות הבונה של מספר גלים. תבנית הגלים העומדים – חופפים של אדם חולה תהייה שונה מזו של אדם בריא. אקופונקטורה בנקודות הדיקור תגרום להפרעה בגלים המקוריים כתוצאה מתיחום שונה שלהם. המחט תגרום לשינוי בזרם הפציעה אשר יגרום לשינו אלקטרומגנטי. יוצר כתגובת שרשרת שינוי ביולוגי אשר תאפשר ריפוי. ותשפיעה על השדות האקטרומגנטיים בכל הגוף.
העיקרון של רצף רקמות חיבור - Connective Tissue Continum הינה גישה נוספת לקשר ההדדי שבין אקופונקטורה לבין תאורית הביו-אלקטרומגנטיות. הרצף הינו כל הקורה מרמת התא ועד לרקמות החיבור בגופו של כל אורגניזם חי. ניתן לאמר שלא רק התאים מחוברים בקשר הדוק מבחינה חשמלית ומבחינה מכנית, אלא התאים מקושרים ההדית (interconnected) דרך רקמות החיבור.
רקמות החיבור בגוף מתפקדות כשומר על המבנה האירגוני של הגוף, ומקשר כבחוט-שני בין האיברים העיקריים והרקמות, לחזק את קירות העורקים, הורידים, המעיים, ולגרום לחיבור בין הרצועות הגידים והשרירים לשלד. רקמות החיבור מאפשרות לגוף את התקשורת ההדדית על מנת שיפעל כיחידה אחת משומנת, ללא תקלות. על כן הם אחראיים לבריאותנו ורווחתנו. לאחרונה בוצעו מספר מחקרים ב – NMR - Nuclear Magnetic Resonance – (תהודה מגנטית גרעינית, בדיקה ללא חשיפה לחומר רדיואקטיבי), הראה כי השרירים בייצור חי מספקים עדות מבנה של קריסטל נוזלי. כשקריסטל נוזלי חשוף לשדה אלקטרומגנטי, הוא ישנה פאזה בצורה מהירה, הוא גם מגיב לשינויי טמפרטורה, לחות, לחץ, וכוחות גזירה.
קריסטל נוזלי ביולוגי נושא מטען חשמלי סטאטי ומושפע מרמות החומציות – pH, ריכוז מלחים, ומשמש כמבודד דיאלקטרי - dielectric constant בתמיסות.
קיימים מספר סוגים של קריסטל נוזלי, מאלה שהם דינאמיים במצב צבירה נוזלי עד לכאלה שהם כמעט מוצקים. הקריסטל הנוזלי יכול לזרום כמעט כו מים, ואף על פי כן המולקולות מסודרות לכיוון אחד, כל מולקולה יכולה לנוע באופן חופשי והמולקולות יכולות להחליף מקום אחת עם השניה אך בכל זאת שומרות על כיוון משותף. ובכל זאת ברוב הקריסטלים המוצקים נמצא מגמה וכיוון מסודר בכל שלוש המימדים וגם סדר בכיוון התנועה. גם בגוף חי קיימים מרכיבים שהם קריסטל נוזלי כמו – ליפידים, ממבראנת התא, DNA, כמעט כל החלבונים ובמיוחד חלבוני שלד התא - cytoskeletal proteins, חלבוני השריר, וחלבונים ברקמות החיבור , כמו הקולגן ו-פרוטאוגליקנים – proteoglycans.
ניתן לאמר שכדי להבין את האקופונקטורה מבחינה מדעית אנו מחזרים אחר "רשת נוזלים" זו.
לסיכום
כשאנו מסתכלים באקופונקטורה בעיני מדע הביולוגיה, על מנת להסביר כיצד דרך ריפוי בעזרת מחטים עובדת. ערכנו היכרות עם מספר תיאוריות ותפיסות מכובדות. מבחינה ביו-כימית ראינו את מחקרו של דר' פומרנץ שהראה כי השפעת אילחוש באה, ממסלול היפתלמוס/היפופיזה המשחרר בטא-אנדורפין לתוך זרם הדם ולנוזל עמוד השדרה ובכך מונע מאותות כאב להגיע למוח. ניתן להשיג את אפקט האילחוש בעזרת אלקטרואקופונקטורה, הזרמת אות חשמלי בתדר נמוך ובעוצמה יחסית גבוהה, שהיתה לו תגובה חלשה בתחילה אך עם הזמן ההשפעה גברה ונשארה לאורך זמן והיה לה אפקט מצטבר. וטיפולים חוזרים ונשנים מטיבים עם החולים הכרוניים. הטיפול באות חשמלי בתדר גבוה ובעוצמה חלשה יצרה תחושת אילחוש והרפיה בכאב, כמעט מידית אך היא לא נשמרה לאורך זמן ואין לה אפקט מצטבר, דבר שהינו טוב לטיפול בכאבים אקוטיים.
מבחינה ביו-מכנית ראינו את הניסוי של דר' דה-ורנג'ול ודר' דראס, כשהזרימו איזוטופ מלחי רדיואקטיבי בשם טכניטיום לנקודות דיקור ועקבו אחר דרך התפשטותו באמצעות מצלמת גלי גאמא, דבר שהראה התפשטות בדיוק במסלול המרידיאנים שצויירו במפות עתיקות מאות שנים לפני כן, על ידי המרפאים הסינים בסין העתיקה!!!
ראינו את מחקרו של דר' ליו יק שהראה שנקודות הדיקור נמצאות בסמוך לאזורים צפופים בסיומות סיבי עצב מוטוריים, של מערכת שריר השלד, הקרובים לפני העור.
תאוריית הביו-אלקטרומגנטיות מבוססת על תופעת "זרם של הפציעה", אשר ידוע כהמרצה של תגובת הריפוי על ידי התאים הקרובים למקום הפציעה. המחקר לגבי המוליכות החשמלית של נקודות הדיקור שערך נאקאטאני בשנות ה-50' ואחריו בהפרש של שני עשורים המשיך החוקר דר' רוברט בייקר. בשני המחקרים נמצא שהנקודות לאורך המרידיאנים הראו מוליכות חשמלית משמעותית לעומת מקומות אחרים על פני העור שאינם נקודות דיקור.
מודל זהאנג-פופ מראה כי הגוף מורכב מסודיום ופוטסיום וכד' יחד עם עוד רכיבים בעלי מטען יוני אנאורגני כמו חלבונים ו-DNA אשר מואצים בעזרת קרינה אלקטרו-מגנטית - EM, בהתאמה לתאוריה הפיזיקאלית הקונבנציונאלית. מחטי האקופונקטורה מאיצות את תגובת "זרם הפציעה" והתוצאה שינוי בשדה האלקטרומגנטי, היוצר שינוי בתגובה הביולוגית.
עיקרון רצף רקמות חיבור - Connective Tissue Continuum מאמץ את הקונספט שמבנה שלד התא - cytoskeletal structure של כל תא בגוף הינו תעתיק בזעיראנפין – homunculus (איש קטן) של ריקמת החיבור אותה הוא יוצר. תהודה מגנטית הראתה כי השרירים בגופו של כל ייצור חי מראות על עקבות של חומר הדומה במבנהו לקריטל נוזלי - "liquid-crystalline-like". קריסטל נוזלי משנה את מצבי הצבירה שלו כשהוא חשוף לשדה אלקטרומגנטי. וזהו אולי הדבר הקרוב ביותר ו/ או רומז על המצאותו של אותו חומר בלתי נראה אשר זורם בגופינו יחד עם הדם הלימפה ושאר נוזלי הגוף השונים. מחקר זה בעצם, מראה כיצד האקופונקטורה מרפאה ומנסה להסביר את הבסיס הביו-רפואי של האקופונקטורה ההוליסטית.
מקורות :
1. Sources of Chinese Tradition Vol. 1 WM Theodore DeBary, Irene Bloom Columbia University Press NY, NY 1999
3. Vibrational Medicine for the 21 Century- Richard Gerber M.D. Eagle Brook, NY, NY 2000 "Acupuncture and Chinese Medicine"
4. "Can Western Science Provide A Foundation For Acupuncture"- Beverly Rubik, PhD. Alternative Therapies Magazine September 1995,
Vol. 1 Number 4
5. Vibrational Medicine for the 21 Century- Richard Gerber M.D. Eagle Brook, NY, NY 2000 "Acupuncture and Chinese Medicine"
7. "Can Western Science Provide A Foundation For Acupuncture"- Beverly Rubik, PhD. Alternative Therapies Magazine September 1995, Vol. 1 Number 4
8. Vibrational Medicine for the 21 Century- Richard Gerber M.D. Eagle Brook, NY, NY 2000 "Acupuncture and Chinese Medicine"
9. Vibrational Medicine for the 21 Century- Richard Gerber M.D. Eagle Brook, NY, NY 2000 "Acupuncture and Chinese Medicine"
10. "Can Western Science Provide A Foundation For Acupuncture"- Beverly Rubik, PhD. Alternative Therapies Magazine September 1995, Vol. 1 Number 4
11. "Can Western Science Provide A Foundation For Acupuncture"- Beverly Rubik, PhD. Alternative Therapies Magazine September 1995, Vol. 1 Number 4
12. Vibrational Medicine for the 21 Century- Richard Gerber M.D. Eagle Brook, NY, NY 2000 "Acupuncture and Chinese Medicine"
13. "Can Western Science Provide A Foundation For Acupuncture"- Beverly Rubik, PhD. Alternative Therapies Magazine September 1995, Vol. 1 Number 4
14. "Can Western Science Provide A Foundation For Acupuncture"- Beverly Rubik, PhD Alternative Therapies Magazine September 1995, Vol. 1 Number 4
15. Clegg J.S. and Drost-Hansen W. On the biochemistry and cell physiologyof water. In: Hochachka and Mommsen (eds.). Biochemistry and molecular biologyof fishes. Elsevier Science Publ. vol.1, Ch.1, pp.1-23, 1991
Kreisand Boesch, 1994
17. Giraud-Guille, M.M. (1988) " Twisted plywood architecture of collagen fibrils in human compact bone osteons" Calcif.Tissue Int., 42:167-180.
18. Knight,D. and Feng, D. (1993). Collagens as liquid crystals, British Association for the Advancement of Science, Chemistry Session: Molecular Self-Assembly in Science and Life, Sept. 1, Keele.
