english
מאמרים / שיטות איבחון / התפתחות האאוריקולותרפיה
התפתחות האאוריקולותרפיה
מאת יוסי קיטרו
התפתחות האאוריקולותרפיה
בשנת 1956 פרסם פאול נוגייר, רופא צרפתי מליון, מאמר בו הוא מפרט את תובנותיו בקשר להתאמה
הסומטוטופית בין אזורי האוזן החיצונית לבין איברי הגוף, החיצוניים והפנימיים. דר' נוגייר נודע כאבי האאוריקולותרפיה בזמן החדש. הוא מצא כי אזורי הרפלקס באוזן דומים לסידור האיברים, כבעובר השוכב במהופך ברחם, לפני יציאתו לאויר העולם. הוא פיתח תיאוריה זו בעקבות חולה שהגיע למרפאתו. דר' נוגייר שם לב לצלקת קטנה שיש לחולה באוזנו. ככשאל את המטופל לפשר הצלקת, הנה לו המטופל שהוא קיבל טיפול לכאבי סיאטיקה שהיו לו, מגבת אחת בשם מדאם ברין, הטיפול היה אפקטיבי ומהיר והוא כבר לא סובל מכאבים. תובנה מאוחרת יותר הביאה להכרה במושג homunculus, "האיש הקטן, שבתוך האוזן", שהיא הרפרזנטציה והתאמה האנטומית שבין איברים בגוף האדם לאותם מקומות באוזן, על פי תנוחת העובר.
בעקבות גילויים אלה והתובנות של דר' נוגייר, יחד עם הממצאים והכתבים העתיקים, התפתחה האאוריקולותרפיה המודרנית, והשימושים הרפואיים בה. בעזרתה ניתן לאבחן בהמיספרה הרלוונטית שממנה נובע חוסר האיזון, כמו כן ניתן לאבחן את מידת חוסר האיזון במערכת הניאורולוגית, מערכת השלד והשרירים או מערכות ואיברים פנימיים. וכמו כן ניתן לאבחן חסמים באם אלה חסמים פיזיים או חסמים נפשיים המונעים את המהלך התקין של הטיפול. במהלך מחקריו בנושא הבחין נוגייר כי הדופק שינה את קיצבו ואת האמפליטודה בהתאם לנקודות מסויימות אותן דקר. הוא חזר על כך מספר פעמים ובבני אדם. המדידות והבדיקות נערכו בעזרת ציוד רפואי מתקם, והתוצאות היו אותן תוצאות, באופו עקבי וקבוע. לתופעה זו קרא דר' נוגייר, Vascular Autonomic Sign (VAS) תגובה אוטונומית ואסקולרית. שיטה זו הפכה לשיטת איבחון. בעזרת VAS ניתן לבדוק שינויים בדופק הנגרמים ממניפולציה של נקודות שונות באוזן, אשר נותן אינדיקציה על פתולוגיה באיבר או מערכת המיוחסת לאותו איזור באוזן.
במהלך שנות המחקר, שיתף פעולה, דר' נוגייר עם רופאים אחרים שהיה להם "ראש פתוח" לנושא. אחד מהם היה דר' ז'אק ניבוי, ששכנע את דר' נוגייר לחשוף את ממצאיו בפני ה קונגרס של ה- Mediterranean Society of Acupuncture שנערך בפברואר 1956. באותו קונגרס נכח גם דר' ג'ררד באכמאן, אשר תרגם את מחקרו של נטגייר לגרמנית ופרסם אותו בשנת 1967, ב-Acupuncture journal, לכתב עת זה תפוצה גדולה בקרב הרופאים בעולם, ולא ארך הזמן עד שעוד רופאים מרחבי העולם חקרו את הנושא ואימצו את השיטה.
גילוי השיטה הופץ והגיע גם לסין. דבר אשר הוביל לחקר העיניין על פי הרפואה הסינית המסורתית, היו אלה הימים בהם הוחזרה ההכרה ברפואה הסינית המסורתית, על ידי מאו טסה-טונג. ב-1958 קמה קבוצה מחקר בשם Nanjing Army Ear Acupuncture research Team, קבוצה זו אימתה את ממצאיו של נוגייר ב-2000 מחקרים קליניים שונים, כשהם בודקים איזו נקודה באוזן מתאימה למחלה ספציפית. הם פעלו גם על פי מפותיו של נטגייר וגם על פי מפות של הרפואה הסינית המסורתית. בכל מקרה, הממצאים היו די דומים .
נוגייר היה מודע לעובדה שברפואה הסינית המסורתית, השתמשו בדיקור באוזן, עוד לפני שהוא מצא את ממצאיו. הדיקור באוזן על פי ה-TCM התייחס לנקודות הדיקור על פי המרידיאנים ולא על פי התפיסה של הסידור הסומטוטופי באוזן על פי הגישה homunculus.
מאוחר יותר פירסם רופא אמריקאי בשם ט.ד. אולסון, מאמר המהווה אבן דרך לדיקור באוזן. מאמרו דן בסוגיה באם צודקים דר' נוגייר והחוקרים הסינים בסברה כי האוזן החיצונית משקפת את האיברים בגוף, בסידור סומטוטופי. הוא מחזק את המאמר במחקרים וממצאים שמצא. בניסוי השתתפו 40 בני אדם אשר ייצגו מגוון של בעיות וכאבים במערכת השרירים והשלד. הם הוכנסו לחדר כשהם שוכבים מכוסים בסדין. הרופא שהמחקר נוהל באמצעותו, הוכנס לחדר מבלי מידע מוקדם על מצבם של החולים. הוא התבקש לסמן על מפת האוזן את הנקודות בהן הוא מוצא מוליכות חשמלית גבוהה או נקודות עם רגישות ייתר. הממצאים היו מדהימים, נמצאה התאמה של 72.5% בין המקומות המסומנים לבין המקום הכואב בגופם של החולים, על פי המפה והסידור הסומטוטופי באוזן. מחקר זה הוכיח את ההיפותזה בדבר התאימות בין איזורי הרפלקס באוזן לבין האיברים ועוד יותר הוכח כי התיאוריה, על פי הגישה homunculus, אותה הציג נוגייר הינה נכונה.
בשנים האחרונות נערכו עוד מחקרים והצטבר עוד ניסיון, והוכחה האפקטיביות של ה
טיפול על פי שיטה זו מאוד יעיל לפחות בטיפול במצבים רפואיים בהם מעורב כאב אקוטי או כרוני. כמו כן הטיפול נמצא אפקטיבי במצבי המיוחסים לחרדה וסטרס. מגוון הטיפולים המיוחסים לאפקטיביות של הדיקור באוזן נרחב. כיום נמצא מטפלים וקליניקות המתמחות בפיברומיאלגיה, השמנת ייתר, הפסקת עישון, מכונים להתפכחות מהתמכרויות שונות כמו אלקוהול, סמים, סקס ועוד. לגבי האחרונים עדיין אין מחקרים מבוססים, אך הצטבר המון ניסיון שהוכיח את היעילות בשטח. כמן כן נוסתה האפקטיביות של האאוריקולותרפיה בכל הנוגע לאיחוש מקומי. ההכוחה להפרשת אנדורפינים היא על ידי סטימולציה של נקודות באוזן דבר גורם להפרשת אנדורפינים ובכך מונעים את הכאב. כדי להוכיח ולהבין את מכניזם הפרשת האנדורפינים, מזריקים naloxone שהוא חומר נוגד ואנטגוניסטי להפרשת אנדורפינים כתגובה לנטילת חומרים בעלי תכונות אופיאטיות (נגזרת של אופיום). במידה ותגובת האילחוש פגה מידית והכאב חוזר, סימן הוא שהסטימולציה יצרה הפרשת אנדורפינים וה- naloxone ביטל אותה. כמו כן נערכו תצפיות בקשר שבין סטימולציה של נקודות דיקור באוזן לבין ההשפעהעל מערכת העצבים האוטונומית ותגובות הפעילות של המערכת הסימפתטית והפרה-סימפתטית.
למתעניינים להרחיב את ידיעותיהם בנושא איבחון ודיקור באוזן,
גשו באתר זה ל- תפריט ראשי > לימודים > קורסי הכשרה למטפלים
